מבני ציבור , דת  ותרבות

                        בניית השיכונים הראשונים והשכונות הביאה להקמת מבני ציבור  למוסדות חינוך, דת  ותרבות.

  1. בית הכנסת המרכזי (הראשון) "היכל המגינים"

      בשנת 1946 אישרה עיריית תל-אביב מגרש להקמת בית הכנסת המרכזי בשכונה  עבור מתפללים, תושבי השכונה, מעדות
      אשכנז וספרדים חובשי כיפות סרוגות. ראש העירייה, ישראל רוקח, שכנע את מר יעקב גזונדהייט לתרום 2.500 לישט עבור
      הקמת בית הכנסת.

      בית הכנסת נקרא "היכל מגינים " על שם חללי מדינת ישראל שנפלו במלחמת עולם שנייה למען הגנת המולדת. במועצה של
      בית   הכנסת , בראשות הרב אפריים ויינברגר ז"ל,  היו אנשים רמי מעלה - שר הדתות - משה שפירא , שר הפנים- ד"ר יצחק
      קיסטר  הרב הראשי - איסר יהודה אונטרמן, ועוד......

      בבית הכנסת הותקן ארון קודש מפואר, משרידי בית הכנסת בפדובה, אשר נהרס בהפצצה, וכן הותקן נר תמיד עתיק רב ערך
      מקהילת  מנטואה  באיטליה.

 

                                                               


           



       


  
    2. מפעלי  העמותה  "רעות "
   

     "רעות' – או בשמה הראשון, 'שירות נשים סוציאלי', הוקמה בשנת 1937, על חוף ימה של תל אביב. מטרת ההתאגדות המקורית 
       של קבוצת נשים ייחודית זו, תחת הנהגתה של הגב' פאולה ברט ז"ל, הייתה לתת מענה ולסייע לאוכלוסייה הנזקקת של אותם ימים,
       עולים חדשים ופליטים מאירופה שהתקשו למצוא פרנסה הולמת בארצם החדשה.

      הפרויקטים הראשונים שהוקמו על ידי אותה קבוצת מתנדבות היו :
     * הקמת מטבח שסיפק ארוחות חמות למי שידו לא הייתה משגת
     * הקמה והפעלה של גן ילדים, על מנת שההורים יוכלו לצאת לעבודה
     * הקמת והפעלת 'בית שלום', בית דיור מוגן מהראשונים מסוגו בישראל, ובו 65 יחידות דיור במרכז תל אביב. בית צנוע לעולים
       מבוגרים שהותירו את עולמם מאחור. ----

       בשנות ה 40, ובמקביל להקמתה של מדינת ישראל ולקליטתם של רבבות ניצולי שואה, התגייסה העמותה " רעות " ובנתה את
       'בית ברכה'  ו'בית אחווה' – בתי דיור מוגן ציבוריים שהציעו כ-300 יחידות דיור לדור המבוגר של שארית הפליטה.

       בימי הצנע של שנות ה-50 חילקו המייסדות בגדים ומוצרי מזון בסיסיים למשפחות נזקקות.

       בתחילת שנות ה-60 הוקמו על ידי רעות שני בתי דיו מוגן עבור עולים חדשים שומרי מסורת – 'בית גילה' בשכונת יד אליהו
       בתל אביב, ו'בית ברט' בירושלים. 

       במקביל, בשנת 1961 פתחה 'רעות' בית חולים לחולים כרוניים וסיעודיים, שזכה לשם 'בית מרפא ע"ש ליכטנשטדטר'.
       בית החולים, אשר כלל , בראשיתו   44 מיטות, היה אז היחיד מסוגו בישראל, והדרישה לשירותיו החיוניים גברה במהירות.

       בשנת 1966, נפתחו שתי קומות נוספות, ומספר המיטות עלה ל-120 ובהמשך ל-160. בשנות ה-70 הוקם הקמפוס הנוכחי
       של בית החולים ביד אליהו, שנקרא היום מרכז רפואי שיקומי 'רעות', ומציע יותר מ-360 מיטות אשפוז ומגוון רחב נוסף של
       שירותים אמבולטוריים. 

       בתחילת שנות ה 2000, הרחיבה רעות את שירותיה,  וזכתה במכרזי הפעלה של שני מרכזיים קהילתיים לאזרחים ותיקים, מרכז
       רייך ומרכז מיטשל, ואת מרכז הכרם, מרכז יום לקשישים. המרכזים מופעלים בשותפות הדוקה עם עיריית תל אביב ומציעים מגוון
       עשיר של שירותים לאלפים מתושביה הוותיקים של העיר.
  היום  "רעות' הוא אחד מהארגונים הגדולים והמובילים הפועלים בתחומי   
       הבריאות, הרווחה והזקנה בישראל.

      תחום בריאות ושיקום –

    בית החולים השיקומי 'רעות' תל אביב יפו נחשב לאחד מבתי החולים המתקדמים במדינה בתחומי השיקום והמחלות הממושכות;
     מרכזי שיקום 'רעות בקהילה' – מרפאות שיקום בקהילה הפועלות כשלוחות קצה של בית החולים השיקומי בערים וישובים מרוחקים
     ממרכזי הרפואה העיקריים בישראל.

     תחום אזרחים ותיקים –

     שלושה בתי הדיור המוגן,  'בית ברט', ית שלום' ובית 'ג'ני ברויאר' – זוכים לביקוש עצום בקרב הציבור הדתי-ציוני; הדיור הציבורי
     קהילתי, מעניק בית חם ושירותים קהילתיים לאזרחים ותיקים מעוטי יכולת, רובם ניצולי שואה ועולים חדשים.  הפעלה של שני מרכזים
     קהילתיים לאזרחים ותיקים, מרכז רייך ומרכז מיטשל, ואת מרכז הכרם, מרכז יום לקשישים.



                      בית        ג'ני        ברויאר -                    רחוב מרגולין                                      מרכז רפואי  "רעות "- שד' החי"ל
     
                                                          
       

  3בית הספר החי"ל / בר גיורא - 1951 -1955

      בשנת 1949- 1951 נבנה בית הספר "החי"ל " , בו למדו תלמידים המתגוררים ביד-אליהו ותלמידים שהגיעו מהשכונות
      בסביבה כולל משכונת "תל -חיים" המרוחקת יחסית.

      אזור "בית הבאר " של משפחת זבלאוי הפך למגרש ללימודי חקלאות, ואחד התלמידים מעיד " אנחנו התלמידים, אפילו
      מכיתה א', עבדנו שם כמה שעות בשבוע. כבונוס קבלנו ירקות מהגינה פרי עמלנו". 


      בשנת 1955 נבנה בית הספר "בר- גיורא" , ממערב לבית הספר "החי"ל" (רחוב אנילביץ 12).

      כיום באזור "הבאר" נמצא מחסן הג"א ובית הספר "החי"ל" הפך לבית ספר תיכון ממלכתי דתי ח' -  "ראשית".

     בית הספר "ההגנה "  -  היה בשדרות החי"ל (מול המרכז הרפואי רעות ), שילוב של כיתות לימוד , גן ילדים ודירות מגורים.


    4.
בית "הלן קלר -  1953
      
        בית הלן קלר הוקם בשנת 1953, בשדרות יד לבנים מס' 13, על שמה של הלן קלר, אשר התפרסמה ברחבי העולם בזכות
        ההתמודדות שלה עם עוורון וחירשות  גם יחד, הפכה לפעילה חברתית המקדמת את המודעות בנושא ונרתמה לשילוב שיוויוני
       של אנשים עם מוגבלות בחברה.

        הביקור של הלן קלר בחודש מאי 1952 בישראל נודע לסייר בשטח ולפגוש את חברי הקהילה שלה בארץ.
       "אינני רואה אתכם, אבל אני חשה אתכם, אני יודעת שאתם מאושרים כיון שאתם שרויים במולדתכם הנבנית מחדש".
        בנתניה היא תבעה מאש העיר,דאז, "להעסיק עוורים במפעלי התעשייה ולנצל את הכישרון והדייקנות שלהם".

        לאחר סיום מלחמת העצמאות , קהילת החירשים, אשר הייתה בתחילת דרכה אגודה תל-אביב, שאפה להקים בית בו יוכלו
        חבריה להתכנס , אך התעוררו 2 בעיות - מיקום בית האגודה ומימון בניית הבניין.
      
        חיים אפטר, מזכיר האגודה, כבד שמיעה, יחד עם פעילים אחרים מהקהילה פעלו להשגת ההסכמה של עיריית תל-אביב
       להקצות  מגרש להקמת הבניין. עם קבלת האישור, התגייסו אנשי הקהילה לאיסוף הכספים. 2 אירועים הביאו להקמת
       הבניין:

     1. הקרנת הסרט "ג'וני בלינדה " המספר על הסבל של בחורה חירשת בראשית המאה הקודמת. הסרט נתן חשיפה גדולה
        לבעיותיהם של אנשים חירשים בחברה השומעת.
     2. אגודת החירשים ערכה הקרנה חגיגית לציבור הרחב וכל הכנסות הסרט הוקדשו להקמת הבניין .


             בית הלן קלר בשדרות יד לבנים                    ההודעה על הקמת הבניין           ביקור הלן קלר בארץ - מפגש עם גולדה מאיר
         
                                                           
    



   4.  בריכת "גלית"-  1964
       
        בריכת "גלית" הוקמה בשנת 1964, בריכה עירונית, סמוך להיכל הספורט, במטרה ליצור "מתחם ספורט". הבריכה נבנתה   
        בצורת האות "ר" , כוונת המתכננים הייתה להקים בריכה שתארח תחריות שחיה ומשחקי כדור מים, בריכה ראשונה עם יציע
        צופים אשר כלל מקום למאות צופים.

        בריכת "גלית" מוקפת שטחי דשא נרחבים ועצים,  הייתה "קנטרי קלאב " לתושבים בשכונת יד- אליהו, ושימשה מקום בילוי
        והנאה  הן למשפחות, לילדים, לנוער ולמבוגרים. במתחם הבריכה פעלו  "מכון כושר" ובית ספר לריקודים סלוניים. בעונת הקיץ
        הופעלה בבריכה " שחיית לילה "  מלווה במוסיקה של אותם ימים, בילוי לילי מהנה ויחודי  הן לצעירים והן למבוגרים.

        בשנת 1965 התקיימו בבריכה קורסים להכשרת  נוער במסגרת תכנית "מציל חובב".

        במסגרת משחקי המכביה ה- 7 התקיימו   בבריכה תחויות שחייה, אשר בהן השתתף מארק שפיץ בן ה- 15, אשר זכה
        ב- 4 מדליות.  באמצע שנות ה- 90 התקיימו, בבריכה, תחרות אירופה לנערות בשחייה אמנותית.

        בתחילת שנות ה- 2000  בריכת "גלית , איבדה את קסמה, עקב הקמת בריכות נוספות ומועדוני ספא ברחבי העיר, כך שהתושבים
        של השכונות במזרח העיר ודרומה הפסיקו לבקר בה.  בשנת 2005 נהרסה הבריכה ובמקומה הוקם "פארק גלית " .



          
                           



         
        5. היכל הספורט (אצטדיון יד- אליהו ) -  1960

             היכל הספורט, בשמו המקורי "אצטדיון כדורסל יד- אליהו" נבנה לאורך שנות ה- 60,  בשני שלבים, כחלק  ממרכז ספורט אשר
            כלל  גם את בריכת  "גלית".

            שלב ראשוןבנו את האולם "כמגרש פתוח" ללא גג, מרוצף באריחים,  5000 מקומות ישיבה על יציעי בטון, ונקרא על שם
            יוסף בורשטיין. במגרש זה התקיימו מרבית משקחי הכדורסל של נבחרת ישראל ומכבי תל-אביב. האצטדיון נחנך בשנת 1963
            במשחק כדורסל בין נבחרת ישראל ונבחרת יוגוסלביה.

            שלב שני - ההמגרש עבר שיפוץ מעמיק, ולמעשה נבנה מחדש, ע"י האדריכל זאב פורת והמהנדס אשר מילשטיין, כאולם סגור
            בהוספת תקרת מתכת ויציע עליון אשר הגדיל את מקומות הישיבה ל- 10,000 מושבים.


           בתחילת שנת 1972, עם סיום השיפוץ, היכל הספורט היה אחד ממתקני הספורט המשוכללים והמתקדמים באירופה באותה עת.
           הפתיחה של האולם המחודש היה  משחק כדורסל בין נבחרת ישראל וקבוצת קאנטו האיטלקית אשר נערך  ב- 15 בפברואר 1972,
           והסתיים בניצחון הנבחרת הישראלית 70-80 .
          
           בשנים 2005-2007 היכל הספורט עבר שיפוץ נוסף, שיפוץ אדריכלי רחב היקף, הרחבת הקירות, הוספה של כאלף מקומות
           ישיבה, מסכים יורדים מהתקרה, מסכי פרסומת דיגיטליים ו- 24 תאי צפייה והספת חנויות ומסעדות בשטח מסביב להיכל.

           במקומות הישיבה הוחלפו כסאות המתכת האדומים בכסאות פלסטיק כחולים מתקפלים. מקומות הישיבה לנכים הועברו משטח
           הפרקט לאולם עצמו. במסגרת השיפוץ שימרו פינה נוסטלגית בעלייה ליציע מס' 6, בה ניתן לראות כיצד נראתה טריבונה לפני
           השיפוץ  וכיצד סודרו כסאות המתכת האדומים.

           בהיכל הספורט נערכים, מלבד משחקי ספורט, כנסים ואירועים, הצגות ומופעים. משנת 2005 היכל הספורט מקיים, כל שנה,
           תחרות רובוטיקה של ארגון "פירסט", במשך  ימים, בין קבוצות רובוטיקה מכל רחבי הארץ.


                            היכל הספורט 
                                   האולם -  3000 מושבים                       האולם כיום - 10,000 מושבים
      
                        

 

          

                                                                




       6.  "בית אשכול "  -  1967- 1970

             "בית אשכול " על שמו של לוי אשכול אשר היה מזכיר מועצת פועלי ת"א בשנים 1945-1948, מנכ"ל משרד הבטחון,
             שר האוצר במשך 11 שנים וראש ממשלת ישראל בשנותיו האחרונות.

             בית אשכול  תוכנן להיבנות בסוף שנות ה- 50, אך בנייתו החלה בשנת 1967 והוא נפתח לקהל בשנת 1970. מרכז
            קהילתי של מועצת הפועלים בתל-אביב שימש לפעילות חברתית, תרבותית וחינוכית לתושבים בשכונת יד- אליהו.
            הרצאות, חוגים, קורסים, מרכזי יעוץ, ספריית עיון, מרכז סיוע לעולים ומכללה לגמלאים. במקום פעל, גם, אולם
            אירועים קטן (200 מקומות ישיבה).

           בשנות ה- 90 כאשר הסתדרות העובדים הכללית עברה משבר כלכלי, הושכר בית אשכול לארגון "נפגעי  פעולות איבה"
          והוא משמש למשרדים של הנהלת הארגון ומועדון לחברי הארגון, ארגון א-פוליטי ועל מפלגתי המאגד בתוכו אלפי משפחות
         שכולות, אלמנות, יתומים ונכים אשר הוכרו ע"י מדינת ישראל כנפגעי פעולות איבה".

                                                                   "בית אשכול "  (בית נפגעי פעולות איבה)

                            



     







    
   

          

                                                                                                                                                      
      

  
    

       
  
  
      
                                                                                                                                                        
   






   
                                           
                     



   

                                                                                                                                             עמוד 2 ....