4. הסינרמה - 1960- 1966
      
       הקמת המבנה
 
      הקמת הבניין החלה, בשנת 1960 וייעודו המקורי היה משכן לקבוצת "זירהטרון", קואופרטיב אשרהפעיל קרקס עד אותה העת,
      באוהל ברמת גן,על דרך ז'בוטינסקי. בבואם לתכנן את משכנם החדש בשולי תל אביב, ביקשו ראשי הזירהטרון להקים מבנה,
      אשר  צורתו דומה לאוהל ברמת גן. בשל בעיית תקציב, הופסקה העבודה, למשך מספר שנים  בשלב  בניית השלד, לפני
      השלמת הכיפה.


      בשנת 1964 רכש איש העסקים, יוסף אפשטיין,  את שלד הבניין הלא גמור, וחיפש שוכרים למבנה. לבסוף הוסכם על שכירות
      של  חברת "סיניקו" לטובת הקרנת סרטים, ובניית כיפת המבנה הושלמה,  בתכנון האדריכל אהרון דורון,  במתכונת שונה
      מהתכנון  המקורי.
 
      ביולי 1966 נחנך במקום בית קולנוע להקרנת סרטי קולנוע בשיטת "סינרמה", המתאפיינת במסך קעור ענק, עליו מוקרן סרט
      משלושה מקרנים.  שיטה זו התאימה למבנה העגול של הבניין.  במאי 1967, נקלע אפשטיין לפשיטת רגל ובמסגרת כינוס
      הנכסים של חברותיו ,הוצעו הנכסים למכירה .

 
     
בסוף 1968 פנתה האופרה הישראלית למפרק החברה, וביקשה לרכוש את המבנה  באמצעות המדינה והתורם, משולם ריקליס,
       אשר נסוג מהצעתו בגלל הזמן הממושך שנדרש לבל אישורים, וטענת המומחה שהוזמן, כי האולם אינו מתאים לאופרה ויש לערוך
       בו שיפוץ נרחב.

       סגנון הבנייה והאדריכלות


       הצורה העגולה, המיקום המרכזי, הבלוקים החשופים עם המקצב הקבוע, בסיסי הדגלים על הגג והכניסה הראשית המרשימה
       מרכיבים אדריכלות שאי אפשר להתעלם ממנה כבר 50 שנה.


      מבנה הסינרמה עשוי בלוקים חשופים, היוצרים את מתווה העיגול. שתי שורות בלוקים אחד מעל השני, כאשר אחרי כל שני
      בלוקים
יש שני בלוקים בולטים, ובין כל שתי שורות יש שלוש שורות של בלוקים בהזחה (הזזה הצידה אחד מעל השני). במקצב
      קבוע,
מדיארבעה מטרים, בולטים עמודים טרפזיים מבטון חשוף ובמרכזם מגרעת. לאורך היקף הגג מוצבים מעל העמודים
      בסיסי ברזל להנפת   דגלים, שמשווים למבנה מראה חגיגי. קשה להתעלם גם מהכניסה הראשית עם עמודי קונוס ענקיים
      וגגון בולט מעל הרחוב.

    
איכויות המבנה נדירות,  האדריכל אהרון דורון , אדריכל המבנה ,יצר בניינים נדירים, וזו הייתה הזדמנות לכבד את העשייה שלו,
    ההיסטוריה התרבותית  אשר המקום הזה ראה- החל בקרקס, דרך הקולנע, וכלה בשלל הופעות שהמוני ישראלים לא ישכחו,
    כל אלה יכלו להכניס אותו, בקלות, לרשימת השימור של המבנים הברוטליסטיים ולהצילו מהריסה
. לו מחלקת השימור של
    עיריית תל-אביב, הייתה פועלת    לשימור מבנה הסינרמה, הוא היה מצטרף לבניין ברוטליסטי דומה אשר עבר שימור, באופן מעורר
    הערכה, מעברו השני של רחוב   יגאל אלון "בית שמי בר" , מבנה משרדים בנוי לבני סיליקט חשופות ושלד בטון חשוף, ושניהם
    ביחד יכלו לייצר התחלה של מרכז  כובד לסגנון הברוטליסטי, בצידו השני של האיילון.



               תכניות "בית הזירהטרון"                   פנים האולם בעת הקמת המסך הקעור             נייר המכתבים של  "הזירהטרון"
                   לימים  "הסינרמה"

       
                             

                              
      שנות השיא בפעילות הסינרמה :

     במאי 1970  עיריית תל אביב, אשר היא בעלת הקרקע, נסוגה מהתמיכה בתוכנית להפוך את האולם למשכן "האופרה הישראלית"
     ובינתיים המשיכו מפרקי החברה להפעיל את האולם כבית קולנוע, עד אשר בשנת 1973 נמכר הבניין, ובית הקולנע נסגר בשנת 1976 .

    בקיץ 1986 קבוצת משקיעים  הפכו את האולם למועדון ואולם רב תכליתי מתקדם ומודרני, אשר יכול לשמש להופעות של כ- ,3000
    צופים או כדיסקוטק ל- 4,500 מבלים
. האולם פעל לסירוגין עד שנות 2000 .

   
בשנת 1993, עם תחילת השידורים המסחריים בערוץ 2, חתמה הזכיינית "שידורי קשת" על חוזה להקמת אולפני טלוויזיה במבנה.
    במרתף הוקם אולפן בו צלמו תוכניות וסדרות שונות, והאולם המרכזי הותאם לשידורי טלוויזיה בשידור ח
י.

                   תשריט מבנה הסינרמה                             הסינרמה לפני 50 שנה                    הסינרמה  בשנות פעילותה
     
                            

     

              
       מופעים ואירועים אשר נערכו ב "סינרמה "

       א. כינוסים מפלגתיים

        ** יולי      1969  -     כנס של יוצאי רפ"י , בנושא פרישת רפ"י ממפלגת העבודה הישראלית, אולם בסוף נמנעה הפרישה.
        ** דצמבר  1972    -   נערכה הועידה ה- 6 של מפלגת מפ"ם.
        ** אוגוסט 1973   -    כנס ארצי של סיעת גח"ל לקראת הבחירות לכנסת ה- 8, זמן קצר לפני  הקמת מפלגת הליכוד.
        ** מרץ     1992   -    "הפריימריס"  של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-13 , אשר בהן זכתה בנצחון סוחף.
        ** מרץ     1999   -    כנס של מפלגת "המרכז", בו הכריז יצחק מרדכי על המועמדות שלו  בבחירות הישירות לראשות
                                         הממשלה  במאי 1999 . מאוחר יותר, הסיר את המועמדות.

                                   
                                                                                      
      ב. מופעי מוסיקה - ישראל

       ** 22 נובמבר 1986-   עפרה חזה ערכה את הופעת הבכורה של  המופע היחיד "מים נשברים".
       ** 9   דצמבר 1986 -   יהודה פוליקר במופע מיוחד של השירים באלבום "עיניים שלי".
                                           האיחוד של להקת "בנזין" אשר צולם לטלויזיה הישראלית.
       ** 13 דצמבר 1986 -    שלום חנוך במופע סיבוב ההופעות "מחכים למשיח" בו אירח את דפנה ארמוני אשר הוציאה את
                                           תקליט הבכורה שלה.

      ** 1   אפריל  1987 -     נערכה תחרות "הקדם-ארוויזיון ".
                                           שלמה ארצי במופע אחרון של סיבוב ההופעות "לילה לא שקט"

   ג.  מופעי מוזיקה מהעולם

       ** 11 בנובמבר 1986            -  זמרת הפופ סי.סי. קאץ'  כמופע פתיחה לאחר השיפוץ
       **  21 פברואר   1987          -  להקת "החונקים"
       **  1 ספומבר    1988          -   הזמר "איגי פופ"
       **  אפריל 1995/יולי 1998  -  ניק קייב ולהקת "הזרעים הרעים"
       **  יולי            1999           -   הזמרת פטי סמית'
       ** נובמבר        1999           -   הזמרת מריאן פיית'פול
       ** 4 ביולי       2000           -   הזמר לו ריד
       ** 8 ביולי      2000           -    להקת "רדיוהד"    
       ** 11 נובמבר  2000           -   להקת "ג'ת'רו



 
                       
    ד.  טקסים, מופעי בידור ותיאטרון

         **  יולי 1973     -  "קזבלן " , בכורה חגיגית של הסרט, בנוכחות נשיא המדינה, ראש הממשלה, כוכבי הסרט
                                                   ו-2000 אורחים.
         **        1991     -   "שיער" ,  הפקה מחודשת של המחזמר.
         **       1995-6  -  " צלילי המוזיקה" ,   הפקה ובימוי של מנחם גולן

      **  24 אוקטובר 2000  -  טכס חלוקת פרס "מסך הזהב" אשר הועבר בשידור חי בערץ 2
      **  שנים  1999-2001   -  טכס פרסי  האקדמיה הישראלית לקולנע (פרס אופיר)
      **  שנים 2003-2004  -  להקת  "דה לה גארדה" מארגנטינה, המשלבת מולטימדיה, תיאטרון, מוזיקה ותנועה.


                 הסרט "סיפור הפרברים "                      באולם הסינרמה - 1972                           על  במת הסינרמה   - מיטב
                                                                         אחרי הפרימיירה של מייק ברנט                האמנים  והלהקות מהארץ וחו"ל

             
                             
   
                                                      
                תחרות  "מלכת היופי "    כנס "50 שנה להסתדרות "                                   קריקטורה פוליטית

                                                 
                                                      
                                                                                                                                                     

    בסוף שנות ה- 90 , עם פתוח האזור לאורך רחוב יגאל אלון, עיריית תל-אביב אישרה ללא שיתוף ציבור ו/או התיעצות עם התושבים
    בשכונה)  שינוי בתב"ע של האזור, המאפשרת בנייה לגובה (50 קומות) לתעסוקה ושטחי ציבור.

   בשנת 2016, נהרס המבנה, ושוב ללא הודעה, להקמת  3-4 מגדלים במקומו. רבים מתושבי השכונה, אשר נאבקו שנים  רבות נגד
   הריסת המבנה, חשו צער ותדהמה, על אובדן המבנה שהפך ל "אייקון"  בתל-אביב וסמל השכונה, חלקו עימו זכרונות ילדות 
  וחוויות  רבים, כמו גם אדריכלים אשר ניסו למנוע את הריסת המבנה היחודי והיחיד מסוגו.


    אין  לעיר תל-אביב אולם נוסף אשר מייצר תחושה דחוסה ואנרגטית כמו הסינרמה. לא היה אולם כזה, לא היה בניין כזה, אבל
   זה לא "היה מספיק טוב" עבור עיריית תל-אביב, כדי להיות "מבנה לשימור!!!!

    עצוב ביותר לגלות כי אין מדובר "ביזם" אשר התרבות רחוקה ממנו. הבעלים של הקרקע , לא אחר מאשר עיריית תל-אביב-יפו,
    כרישת הנדל"ן הגדולה בעיר, אשר מצטיינת   במחיקה של  אייקונים , מבנים בעלי צורה ותפקוד מיוחדים, אש היו חלק מההוויה
    הישראלית, התרבות והזכרון הקולקטיבי. בניית זכרון ומורשת תרבותית היא פעולה שלוקחת זמן. למדינה מלאו 74 שנה, אבל
    מבנה שמלאו לו 50 שנה ואינו פעיל , הוא קשיש שאחת דינו - למחוק!!!!

   
בצד המזרחי של רחוב יגאל אלון נמצאים מבני השיכון של שכונת "יד -אליהו "  ונחמד היה ומן הראוי כי עיריית תל-אביב
    הייתה   משאירה, גם לתושבים המתגוררים, אי שם, במזרח העיר ודרומה,   ולא רק לתושבים בחלקים היקרים של העיר,
    איזה מבנה לשימור!!!


     מוזיאון "הסינרמה "

   
    בשנת 2017 נחנך  "מוזיאון הסינרמה" על שם האדריכל אהרון דורון מתכנן בניין "הסינרמה ", האולם  המיתולוגי ביותר שידעה
    תל-אביב.  המוזיאון השוכן במגרש החנייה  הוקם ע"י  פרופ' שרדר מייסד ואוצר המוזיאון.

    בניגוד למוזיאונים אחרים, פרופ' שרדר לא לקח  אנשי יחסי ציבור ולא הפך את הפתיחה לאירוע מתוקשר ולכן סביר כי הציבור
    לא שמע עליו, ובמיוחד תושבים משכונת יד- אליהו, אשר "הסינרמה" הייתה לסמל איקוני של השכונה.  מדובר במוזיאון שהוקם
    ביוזמה פרטית והוענק לציבור בחינם.

   1. המוזיאון:


      כך מתאר שרדר את המוזיאון שהקים: "המוזיאון מורכב משני חלקים: החלק הראשון מורכב מ-13 ׳אבני זכרון׳ החוגגות ומוקדשות
     ל-13 הופעות שהתקיימו באולם הסינרמה במהלך שנות ה-90 ותחילת ה-2000. 


     כל אבן מורכבת מארבע פאות:
     פאה אחת עם עותק של כרטיס מקורי מההופעה בקנה מידה של 1:10.  פאה שניה עם שם האמן, פאה שלישית עם תאריך ושעת
     המופע   ופאה הרביעית   עם הלוגו של המוזיאון. העיצוב של כל ׳אבן זכרון׳ מתבסס על הטקסטורה של כרטיס הכניסה המקורי,
     הטיפוגרפיה נבחרה על סמך חקר של הפונט המזוהה  ביותר עם כל אמן. 


    החלק השני הינו מבנה מלבני וגבוה, עליו הודבקו שני שלטים גדולים עם לוגו המוזיאון, תמונה של אדריכל מבנה הסינרמה, אהרן דורון,
    מידע קצר אודות אהרן דורון, מידע קצר אודות המוזיאון ובנוסף עותקים של התכניות האדריכליות המקוריות ואישורי בניה שהונפקו
    לאורך השנים לסינרמה".
 

   2. ראיון עם יוזם, אוצר ומנהל המוזיאון
    איך נולד הרעיון למוזיאון שעוסק בבניין המיתולוגי שנהרס ומדוע?

  "  אני מניח שזרעי הרעיון נשתלו כבר ביום ההריסה של המבנה. אבל הרעיון עצמו התחיל להתגבש לפני קצת פחות משנה. רכבתי על
      האופניים עם חבר ליד המקום (שבו עמדה הסינרמה) ובפעם הראשונה מאז שהיא נהרסה, ראינו את מה שנשאר: חניון עירוני. היה

     נראה לי חבל שהרסו בניין כל כך מיוחד. אמנם בשנותיו האחרונות סבל מהזנחה קשה והפך למפגע סביבתי אבל, לי בכל אופן,
     ברור שזה חלק ממדיניות מסוימת ולא משהו מקרי. החבר שהיה איתי שאל מה אני הייתי עושה עם הבניין הזה ואמרתי לו  כי
     מוזיאון מוזיקה יכול להיות משהו מעניין ושאם היו משלבים את זה עם סוג של מתנ"ס שמתמקד במוזיקה ובמה – אז בכלל זה
     היה יכול להיות אחלה.

     כאשר חזרתי הביתה התחלתי לחקור את ההסטוריה של המבנה (התחלתי פה) ושל אהרן דורון. ובעצם כבר התחלתי לגבש את
     הקונספט של מה שאני רוצה לעשות.
"

     מתי היתה הפעם הראשונה שביקרת בסינרמה? מה ראית שם לאורך השנים?

    האמת המרה היא, שמעולם לא התמזל מזלי להיות בהופעה בסינרמה. זכורות לי מספר הזדמנויות שזה כמעט קרה, אבל איכשהוא זה
    תמיד התפספס… החברים שלי, שכן היו בהופעות, תמיד טענו שהיה משהו מיוחד בהופעות שם, משהו שחזר בדברי הרבה אנשים 
    שתחקרתי בהכנה לפרויקט
.


     מה כל כך מיוחד בסינרמה שגרם לך להתמקד בו?
 
     בראש ובראשונה, זה מבנה מאוד מיוחד מבחינה ארכיטקטונית. בארץ לא נבנה עוד מבנה דומה (שאני יודע עליו בכל אופן)
     וגם בעולם, בין השאר,  כיוון ששיטת ההקרנה הזו נכשלה, לא נבנו הרבה מבנים ומעטים מאלה שנבנו – שרדו. 


     מעבר לזה, אני חושב שאולי העובדה שלא הייתי בהופעה שם, אבל כן שמעתי המון סיפורים חיוביים של חברים שכן היו; יצרו
     אולי חסך קטן שגרם לי להימשך לפרויקט.

     איך היה תהליך העבודה? איך הגעת למצוא חומרים?

     את המידע אודות המבנה ואהרן דורון השגתי,בעיקר, מעידו ששון (שכתב את הערך הנ"ל) ומצבי אלחייני, מייסד ומנהל ארכיון
     אדריכלות ישראל. בשביל להשיג כרטיסים, הסתייעתי בטיים אאוט תל אביב, שפרסמו סוג של  קול קורא.


     פנו אליי כמה וכמה אנשים, כאשר בסופו של דבר ארבעה הפכו למקור הסריקות של הכרטיסים שנסרקו באיכות טובה מספיק
     כדי שיהיה אפשר להגדיל אותם בקנה מידה של 1:10


     כמה זמן השקעת בעבודה וכמה כסף היא עלתה לך?
 
     וואו, קשה לי לכמת את זמן העבודה,  אבל הייתי אומר, שאם אני כולל הכל (חקר, קריאייטיב, עיצוב, טסטים, הפקה בפועל) אז
     כמה מאות שעות עבודה, אולי יותר. כסף נטו הוצאתי משהו כמו 3,500-4,500 ש"ח על הכול, כולל ערב ההשקה.

     אילו תגובות קבלת על העבודה? היה מישהו מיוחד שהגיב? היה משהו מפתיע באחת התגובות?

     קיבלתי המון תגובות חיוביות, גם מעוקבים שלא מכירים אותי, גם מהחברים והמשפחה אשר עקבו אחרי העבודה בהתהוותה.
     תגובות מרגשות במיוחד, הן כמובן של האנשים ש"תרמו" את הכרטיסים, שניים מהם הגיעו לערב ההשקה ואחד מהם (עדי מרוז)
      אפילו הגיע עם בני משפחתו, וזה היה מרגש במיוחד. 

      כשבוע אחרי שסיימתי את העבודה על המוזיאון, טסתי לבואנוס איירס ואני ממשיך לקבל מדי פעם תגובות\תמונות של אנשים
      אשר  ביקרו\מבקרים במוזיאון וזה כמובן ממש עושה טוב.

      בעבודות שלך אתה לרוב ביקורתי. איזו ביקורת יש בעבודה הזו אם בכלל?

      בעבודה הזו התמקדתי,  כהזדמנות לעשות משהו יותר אמנותי, שלם וגם קצת יותר מורכב. זו גם הסיבה שזה לקח גם הרבה זמן
      יחסית. הביקורת כאן היא כלפי הרשויות שהפכו את התהליך של לקיחת מבנה היסטורי (או לא), הריסתו ובניית מגדל עליו –
     למשהו שאנחנו אדישים אליו. כנראה כי זה קורה כל כך הרבה. המהלך של מרחבים הוא תמיד חד כיווני, לכיוון ידיים פרטיות ועשירות.

    
אין הרבה דוגמאות של מרחבים שהיו בידיים פרטיות והרשות המקומית (או הממשלה) הפכה לציבורי. במילים אחרות אם יעבור
     מספיק זמן לא יישארו מרחבים ציבוריים. במקרה הזה ספציפית, לקחו מבנה בעל ייחוד ארכיטקטוני מרשים, הזניחו אותו עד שהוא
     היה מספיק בלתי נסבל, כדי שכל דבר שיחליטו לעשות אתו – יהיה עדיף על הקיום הנוכחי שלו (עוד בנישה הזו כיכר אתרים, 
     דולפינריום) ובדרך צ'יפרו בעלי הון שיבנו עוד מגדל לבעלי הון אחרים… בינתיים עשו ממנו חניון.


    .
      אז איך להציג אותך? (דבריו של האמן )

     שרדר, אמן הרחוב,  שפעל בשנה האחרונה,  בתל אביב ופועל בימים אלה בבואנוס איירס, ארגנטינה. או משהו כזה. אגב, שלחו לי
     הבוקר תמונה עדכנית. העירייה צבעה את הקוביות של מוזיאון הסינרמה ובעצם מחקה את העבודה. :צבעו רק את הקוביות
    שממילא פספסתי אותן, אבל עדיין נותר המבנה המרכזי 
וגם האתר ברשת.
.
      האדריכל
     האדריכל אהרן דורון (2012-1917) היה מבכירי האדריכלים שהתמחה בבתי מגורים משותפים בעיקר, בתל אביב ,אך גם ברמת גן,
    גבעתיים, הרצליה והסביבה ורבים מבנייני המגורים שתכנן היו עבור חברת "נווה" ששגשגה בשנות ה-50 המאוחרות ועד לשנות
    השמונים.

     "גם אני גרתי בדירה בבניין שתכנן דורון ויכול להעיד שבשנים האחרונות אני מעריך את רגישותו התכנונית הגבוהה,ולימוד
      דירת
המגורים שתכנן, חייבת לדעתי, להילמד על ידי כל מתכנני הדירות המפגרים שפועלים כיום ורק חוזרים ומעתיקים
      את אותה דירה שוב ושו
ב עם כל הפגמים."

    דורו
ן מיעט לתכנן מבני ציבור,  וגם אלה שתכנן נעדרים מונומנטליות, הם צנועים והחשיבה היא בעיקרה פונקציונלית. בין השאר
    תכנן את בית הארחה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, סמוך לשיכון ל' שנהרס, מעון לחולי סרטן ברמת גן ובנייני משרדים
    כמו זה של משרד התחבורה ברחוב המלאכה בתל אביב.